"עדן בשתי מערכות – חלק 1". סקירה וביקורת על יצירתה החדשה של רתם רשף בחזית בית האמנים, תל אביב.

את חזית בית האמנים בתל אביב מכסה קליל עבודתה המונומנטלית החדשה של רתם רשף "עדן בשתי מערכות – חלק 1". זוהי רפרודוקציה ענקית של יריעת ציור אחת מתוך גוף עבודה חדש, המורכב משישה גלילי קנבס ארוכים ובהם כ-140 מטרים של ציור. הציור העצום מתוח מקצה לקצה של פינות הבניין והופך את הרחובות המקבילים לחלל תצוגה דינמי של עוברים ושבים.

כמו כל אמנות רחוב שגלויה לעיניו ולהנאתו של הציבור, חשוף הציור גם לפגעי מזג האויר ואף לסכנת וונדליזם (בדיוק לפני שנה השחיתו אלמונים את הפסלים והעבודות בחצר בית האמנים). הציור מוצב מתחילת אוגוסט השנה, ומיועד לעמוד מספר חודשים עד שיוחלף בחלקו השני של המיצב "עדן".

עדן בשתי מערכות, חלק 1. צילום אבי אמסלם.

זו אינה עבודתה הראשונה של רשף בסדר גודל שכזה במרחב הציבורי, והיא מרבה לצייר על בדי ענק וליצור מהם מיצבים לחללי תערוכות. בימים אלו היא מציגה את המיצב "ארכדיה", תערוכת יחיד סייט ספסיפיק בחלל המוזיאון לאמנות Katonah בניו יורק, אשר תעמוד עד סוף ינואר 2020. המיצב שואב השראה מסביבתו הפסטורלית של המוזיאון, ובנוי משני גלילי ציור ארוכים בצבעי כחול וירוק המצטלבים, מוצמדים ומונחים על הקירות ורצפת החלל.

רשף עובדת בהשראת שיטת ציור הפעולה של ג'קסון פולוק בה היא פורשת את בדי הענק על הרצפה ומציירת בצבעי אקריל מדוללים אך ללא מברשות מנעדים של צבע, הטבעות של צמחים ודימויים מופשטים. היא אינה עובדת בהשפרצות וטפטופים כפי שפולוק נהג לצייר, אלא "שופכת" את הצבעים ומנהלת דיאלוג של שליטה וחופש עם המיימיות שלהם, כנגד גבולות הבד. ציוריה של רשף נדמים לצלחות פטרי של תופעות טבע, המתמזגות בציוריה מחומרים טבעיים ותעשייתיים; קלוז אפ לצמרת עץ, זום אין לצמחי מים, פרגמנט של סבך יערות או תקריבי טקסטורות של סלעים. הצבעוניות של רשף היא גולמית ובסיסית, ואינה מעודנת והרמונית כפי שהיא מופיעה לרוב בטבע, על כן ציוריה כמו טובלים בתופעות ארסיות, מזהירות, רעילות לעיתים. זהו יופי מושך ודוחה בו זמנית שכן בטבע, לצד יופיו המהפנט, מתרחשים תדיר תהליכים של ריקבון, פירוק, תסיסה והתפוררות.

רשף מבקשת בפרויקט הנוכחי לעסוק דווקא בפוליטי ו"להציע פעולה חזותית אקטיביסטית שאולי תעורר אפקט פרפר ותהדהד מעבר לגבולות שדה האמנות". היא גורפת ש"המיצב מגולל באופן מופשט אלמנטים מתוך התהוות החברה הישראלית, בייחוד ביחס לאדמה ולהתיישבות, ומציג באמצעים ציוריים ורגשיים, מרומזים ואבסטרקטיים, את המסע והתהליך שעברנו מהתקופה שלפני הקמת המדינה ולאחריה ועד לימינו אלה".

בציור מתבטאים האלמנטים בשני כתמים ארגמניים, בוציים ומדממים ש"סוגרים" משני צידי הציור ובמרכזו אלומה ירוקה-כחלחלה של כפות דקלים. אלו מתפקדים בציור כ"לב ירוק פועם שטרם התכלה, המסמל צמיחה ואופטימיות". הציור עצמו אכן כיאוטי, לעיתים אטום, ולעיתים אוורירי וחושף את הבד הלבן בצבעים דלילים ובהירים מאוד. לצד זאת קיימת גם איזו תחושת מחנק שנוצרת בעקבות הצמדת הציור על הבניין עצמו. בדרך כלל אמנות רחוב מוטבעת ומותאמת לארכיטקטורה, לטקסטורה, ולסגנון של הבניין עליו היא מוצגת, ואילו הציור הנוכחי מתפקד כמעטפת שמסתירה את חזית הבניין ואף את היצירות שמופיעות תחתיה.

זוהי אימתו וגם עוצמתו של הציור. ייצור מוניומנט שאינו סולח לסביבתו ותוקף אותה בזרות וגם ביופי. לפעמים לא נותרת הברירה, אלא לתפוס את המציאות הגיהינומית לעיתים, כגן עדן.

רתם רשף על רקע המיצב "ארכדיה"
"ארכדיה" צילום הצבה
"ארכדיה" צילום הצבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s